בר המצווה - משמעות טקס ההתבגרות בעם ישראל
כל עם מעמיד את מִתבגריו במבחן בגרות לפי סדר העדיפות הקיומי שלו. אם קיום העם מותנה בצָּיִד ו/או בהגנה מחיות טרף, אז מבחן הבגרות יהיה, יכולת המתבגר לצוד חיות ולהתמודד עם טורפים. אם תנאי האקלים מאיימים על קיום החברה, אז מבחן הבגרות יהיה, היכולת להתקיים בתנאי אקלים קיצוניים. שמש ויובש מצד אחד, או שלג וקור עז מצד שני.
בעם היהודי, לימוד התורה הוא השיקול הקיומי. הפעלת הראש, הם מותר האדם מן הבהמה. כבר לפני יותר משלושת אלפי שנים, קבעה מסורת ישראל אימוץ המוח
שחובה על כל אדם מישראל ללמוד קרוא וכתוב, וזאת על אף הסכנה הגדולה הכרוכה בכך. שכן הרשות ללמוד קרוא וכתוב הייתה מותרת רק לאליטה השלטת: בני משפחת המלוכה וכוהנים, ומי שאינו נמנה על האליטות השליטות ונמצא יודע קרוא וכתוב, אחת דינו, להמית.
על הרקע הזה, בא משה רבנו וקבע נחרצות כולנו כוהנים, לכולנו יש זכות וחובה ללמוד קרוא וכתוב. כמו שאומר אלוהים בספר שמות: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ ... (שמות י"ט 6) לאמור: גם לכם מותר ללמוד. כולכם כוהנים בעיני.
בנוסף לכך, כשכל העולם כולו עוד היה אנאלפבית וְנִבְעַר מִדַּעַת, בקרב עם ישראל כבר נחקק "חוק חינוך חובה" - הראשון בתולדות האנושית: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:" (דברים ו' 7). לאמור: כל אב חייב ללמד את בניו קריאה ועיון בתורה. אסור שיהיו מבוגרים בעם ישראל שאינם יכולים לקרוא בתורה. כלומר: מצוות הלימוד היא הדרישה העיקרית של החברה הישראלית מבוגריה.
מצווה זו באה לידי ביטוי בשתי רמות. ברמה הבסיסית נדרשת יכולת קריאה בלבד. כל מתבגר בעם ישראל צריך להפגין את יכולתו בקריאה בתורה. זהו הקטע של העלייה לתורה בטקס המסורתי. ברמה המתקדמת יותר נדרשת כבר יכולת הבנה. המתבגר נדרש להפגין את יכולתו בהבנת הנקרא. כדי לעשות זאת הוא צריך להציג רעיון, תובנה פרטית שלו, שהוא עצמו מגלה בקטע הנלמד. זוהי הדרשה המסורתית הנודעת. שבעצם מבטאת את אופייה של מצוות הלימוד כעיקרון המתחדש משנה לשנה ומדור לדור. חדשנות והתחדשות זו לצערנו הרב, נשתכחה לגמרי בתלמודם של הדתיים בני ימינו.
להיות בר-מצווה פירושו הוא אם כן, להיות בעל יכולת של למידה עצמית. שאם לא כן אינך יכול לקיים את מצוות הלימוד. בכך למעשה נכרתת הברית ההדדית בין היחיד המתבגר ובין החברה הישראלית המקבלת אותו אל תוכה. המתבגרים מפגינים את יכולתם בלמידה עצמית שהיא הביטוי האמיתי של מצוות הלימוד הנדרשת ע"י החברה. ומנגד מתחייבת החברה לקבל אותם אל תוכה ולהעניק להם את כל הזכויות המגיעות להם כבוגרים שווים בני החברה הישראלית.
התחייבות הדדית זו שבין המתבגרים ובין החברה הישראלית היא ברית המצווה . בימינו היא מציגה את אותן דרישות הן מהמתבגרת והן מהמתבגר: קבלת עולם הערכים של התרבות אליה אתם נכנסים. קבלה והתחדשות. המשכיות ושינוי. כריתת ברית המצווה עם הדור החדש, פירושה שהוא קבל את המורשת הישראלית ומתחייב להעבירה לדורות הבאים תוך כדי שינוי והתחדשות .
השתתפות המשפחה בהכנת טקס הבר-מצווה
הטקס החילוני רואה במשפחה את מרכזו של האירוע ומעביר אליהם את עיקר האחריות לפיתוחו ועיצובו, הן מבחינת הסדר הפנימי והמראה החיצוני שלו והן מבחינת התכנים שבו. העדפות המשפחה הן אלו שקובעות את התוכן , את הצורה ואת הסמלים שישולבו בטקס. בדרך זו הופך האירוע החשוב למנוף מרכזי בגיבוש הזהות היהודית המשפחתית
הכרת פרשת השבוע
תהליך הלימוד עם הילד/ילדה כולל העמקת הידע וההבנה של פרשת השבוע שלהם. לצורך זה אפשר להשתמש בכל אמצעי העשרה אפשרי : שיחות, סרטים, משחקים, ציורים, פרשנות...וכו'.