המשותף לכל המומחים הללו הוא שמשבר הערכים האיום והנורא שאנחנו חווים יום-יום, שעה-שעה, הוא פרמננטי. אין לו תקנה. שוד זקנים וחסרי ישע, גניבת מכוניות ורכוש, רציחות במרכזי הבילוי, וונדליזם ואלימות בבתי הספר, נפילה ברמת הלמידה, משבר החינוך, ההתנפלות על רופאים, ועל עובדים סוציאלים ועל פקידי ציבור למיניהם.. ועוד.. ועוד... לכל אלה אין תקנה, בגלל שביסוד החברה הישראלית אין סובלנות. אין קבלת האחר. אין כבוד לזולת...וכו' קלישאות [אם תסלחו לי] שנשמעות בכל מידיה ומעל כל במה. אנחנו אלופים בציטוטים מעין אלו. ומיד עוברים לדף הבא. כי כמה כבר אפשר לשמוע שוב ושוב את אותן ציטטות, את אותו אמירות, את אותן תובנות....ממילא בתחום החינוך לסובלנות, נכשלנו כולנו כישלון חרוץ. ואם זה כשלון של כולנו, אז אין על מי להטיל את האשם. ואם אין אשם פוטנציאלי, אז מה לנו כי נלין. הכל זה רק בראש שלנו. נשנה את תפיסתנו החברתית והכל על מקומו יבוא בשלום. זה לא שהרצח, השוד, הביזה וההתעללות בחלשים מכל הסוגים אכן מתרחשים בפועל, במציאות היומיומית שלנו ממש, אלא זה הכל פרספציה. הכל עניין של תפיסה. חשבנו שנהיה אור לגויים ולא יצא לנו. אז מה ? חשבנו להקים פה חברה שוחרת שלום צודקת ושוויונית לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין....לאור חזון הנביאים...ולא יצא לנו. אז מה ? זו התרבות שלנו וזו החברה שבה אנחנו חיים לטוב ולרע, בעיקר.

זהו. עכשיו כולנו רגועים. קברנו את הבעיה תחת האמירה שכולנו אשמים ואין מה לעשות. למה ? כי אף אחד לא מוכן להצביע על הבעיה האמיתית שעומדת בבסיס משבר הערכים שלנו. בשורש הנפילות הגדולות שלנו בכל התחומים. בכל השסעים. אף אחד לא מוכן להודות שהגורמים ביסוד ההתרסקות החברתית שלנו קשורים לחינוך הדתי שהולך בארץ. חינוך דתי שכווווולנו קבלנו, בין במישרין ובין בעקיפין. חינוך שאנחנו מעבירים מדור לדור בלי שום היסוס, בלי שום בדיקה. אפילו בלי שנרגיש. ערכים עליהם גדלנו ובתוכם התחנכנו כמו: "אתה בחרתנו", "עם סגולה", "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", "גוי אחד בארץ", "קהילת קודש".. וכו', נראים לנו כל כך טבעיים בתפיסת היהדות וכל כך תמימים שאין בהם שום איום קיומי, לא עלינו ולא על שום עם אחר. 

ואולם, ביסוד התפיסה הזו עומד גורם מארגן חוץ אנושי. אתה בחרתנו, פירושו שיש אתה אחר, מחוץ לאדם, אליו נשואות עינינו. אליו אנחנו, ורק אנחנו, פונים באופן ישיר. והוא, אותו גורם, כל יכול ואלוהֵי כל העמים כולם, בחר בנו להיות לו לעם סגולתו. עם שיש בו שאר-רוח יתר על שאר העמים. חינוך להתנשאות שכבר מתחילתו, חלחל אל תוכנו ויצר בסיס גנטי עמוק לריבים ומריבות, לפילוגים ומחלוקות בתוכנו עוד משחר היותנו לעם. "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו..." כבר אמרו למשה. ומחלוקת דתן ואבירם, ומחלוקת קורח ועדתו... ו"מי ליהוה אלי...שלפו איש חרבו והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו אויש את קרובו...". ומלחמות יהודה וישראל..., ושבי ציון מול שארית הפליטה, ומחלוקות צדוקים ופרושים, ויראי יהוה, ובני אהרון, ובני משה, ורכביים, ובייתוסים, ואיסיים, והרודייאנים, וקנאים, וסיקריקים, וקהילת שרך היחד, וחברי ברית דמשק...וכו'. 24 כיתות היו בעם בתקופת הבית השני. שסעים שלא אפשרו איחוד כוחות למלחמה נגד הכובש הרומי. שסעים אשר שיסו איש באחיו גם בעת המצור ממש. סכנת החורבן של כוווווולם הייתה ממשית, אבל פחותה בעוצמתה מהשנאה היוקדת בין הפלגים. הפסילה ההדדית. הכחשת קיומו של האחר. הכמיהה להכחדתו. האמונה היוקדת (הדתית) בצדקת דרכנו בלבד. אין ספק שהפלגנות הזו היא שהביאה אז, חורבן על ישראל, ולצערנו הגדול גם תביא עלינו הרס וחורבן גם בימינו. וכל כך למה ? בגלל החינוך הדתי. לצערי הרב, כולם רואים את זה, אבל אף אחד, אף אחד לא מוכן לעמוד בפרץ ולזעוק בקול גדול: החינוך הדתי הורס אותנו!!! 

תהליך החינוך שלנו כולו, בין זה הדתי ובין זה הממלכתי, רווי ביסודות דתיים מגמתיים, חלקם סמויים וחלקם גלויים. המשותף לכולם הוא, שהם מפתחים בתוך האדם מנגנוני משמעת שמבוססים כולם על יסוד ההפחדה והענישה של גורם חיצוני לאדם. כלומר: האחריות על ההתנהגות האישית של היחיד לא קשורה אליו. יש משגיח, יש מעניש. וכשהוא לא מגיב בעונשים, הרי שהכל תקין. 

אולם, כבוגר, חוֹוֶה האדם עולם מציאותי שדורש ממנו לגלות משמעת עצמית שנובעת מהפנימיות שלו, ולא מאימת החוק, או אימת החברה או המשטרה. התנהגות בוגרת, משמעה, שכל יחיד ויחיד בחברה לוקח אחריות על עצמו. כל אחד ואחד צריך למצוא בתוכו את היסוד למשמעת עצמית. לכיבוד החוק, לכיבוד הזולת, לטיפוח ערכים ונורמות של סובלנות וסבלנות כלפי הנזקק, כלפי השונה, כלפי החריג.  

אדם שהיסוד האלוהי שבו לא מפותח מספיק, מנין ישאב את הכוחות הללו ? אדם שבתהליך חינוכו למד שיש אלוהים בשמיים שמנהל את ההיסטוריה, שמנהל את העולם, שמנהל את החברה... אלוהים שמשגיח על כל אחד ואחד מבני החברה, ומעניש ומתגמל כל אדם ואדם לפי מעשיו וכפרי מעלליו. אותו אדם, בבגרותו, כשהוא מנסה להשתלב בעולם העשייה החברתי, עומד חסר אונים לנוכח מציאות קשה שבה אלוהים לא מתפקד. עוולות רבות מתרחשות אל מול עיניו ואין משגיח ואין מעניש. אדם כזה נשאר באמונתו הדתית שהוטבעה בו בשנות גידולו, גם אם המציאות חוזרת וטופחת שוב ושוב על פניו, וגם אם באורח חייו אינו שומר אף מצווה אחת. הוא לא יכול לאמץ ערכים ונורמות שהותוו ע"י בני אדם, כי אין בו כלי קיבול מתאים שהוטבע בו בילדותו. אין בו מצפון אנושי שנובע ומתעצם מתוכו, כי לא ניטעו בו שום יסודות למצפון חברתי שאינו נשען על אֵל מתפקד.

אדם כזה יבוא בקלות למסקנה, שבתחום החברתי אין דין ואין דיין. כל דאלים גְבַר וכל נוכל מלך. אדם כזה הופך בהכרח לעבריין סדרתי. הוא צריך לשרוד. הוא חייב להבטיח את קיומו ואת הצלחתו. זה לא מתנגש אצלו עם סולם ערכים פנימי. כי היסוד האלוהי המשגיח והמעניש כבר לא משתתף במציאות החברתית שסביבו, ואילו ערכים ונורמות ליברליות הומניסטיות הוא חסר, כי אין בו כלֵי קיבול ערכיים שיכולים להכיל אותן. אין בו מצפון אנושי והוא לא התחנך לכך. 

זהו הגורם המשותף לכל השסעים בתוכנו. כך מבטיחים חברה שאוכלת את בניה. משבר ערכים כללי, שמוליד אובדן דרך, איבוד אמונה, וחוסר אמון ביסודות הסדר החברתי ההוגן והנכון. משבר ערכים שכולנו חווים אותו בעוצמה גדֵלה והולכת. איך אפשר לעצור את מעגל האימה הזה ? איך אפשר לנטוע ערכים ונורמות נכונים בחברה ?

אין לנו ברירה אלא לחזור להשקפת העולם החילונית שביסוד תורת ישראל. השקפת עולם שמגדירה את האל בתוך האדם כמו שהדברים כתובים המפורש בתורת ישראל: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו". השקפה זו היא השקפה הומניסטית מעיקרה. רק חזרה למורשת אבות עם ישראל, יכולה לעצור את ההתדרדרות הערכית שמתעצמת מול עינינו בחברה הישראלית המודרנית. 

הטמעת התפיסה הישראלית הקדומה שבתנ"ך, בכל רובדי החברה יהדות כתרבות. 

בהקשר הזה, "תמורה" היא התכנית היחידה בארץ, שעוסקת בפיתוח מנהיגות יהודית שאיננה דתית, ואי אפשר להגזים בחשיבותה של הפעילות הזו. נחיצותה נובעת קודם כל מכך שהיא משמשת אמצעי ביטוי לאוכלוסיית הרוב בישראל, שאינם שומרים מצוות, אשר בהעדר תכנים מתאימים, לוקים גם הם בחינוך דתי מגמתי, בין באופן גלוי ובין באופן סמוי. שנית, הדרך הזו של זיהוי צרכים תרבותיים בקהילה ופיתוח מענים מתאימים להם, היא היחידה שיש לה איזשהו סיכוי לשמור על צביון יהודי אמיתי של ישראל בעתיד הנראה לעין. אחרת, המגמה של השלכת היהדות עם הדת תימשך. דבר זה יביא להצמחת אוכלוסייה חילונית מנוכרת לזהותה היהודית, לא מכירה את מורשתה, ולא מבינה כלל את המשמעות הקיומית של היות יהודי. אוכלוסייה זו היא טרף קל בידי מיסיונרים דתיים שמעוותים לחלוטין את דמות היהדות בעיניהם, ורבים מהם הולכים שולל אחרי תעמולה דתית שקרית, המציגה את החילוניות כסטייה מהדרך היהודית, וכעיוות חברתי זמני שאין לו קיום. אין גניבת דעת יותר חמורה מזו. להשקפת העולם החילונית יש מסד עצום בתורת ישראל הקדומה ורק בכוחה יצא ישראל מעבדות לחירות.

שבחברה דתית, יש אלוהים ויש השגחה ויש ברכה. המיסיונרית השקרית הזו מפילה חללים רבים בתוכנו, בעיקר משום שהיא מתחפשת למה שהיא לא. 

בסדר הדתי, אלוהים יכול להשגיח על כל אחד ואחד. אבל בחברה מודרנית, אי אפשר ולא הגיוני להציב שוטר על כל אזרח. כך סדר חברתי לא יכול להישמר. ללא חינוך לערכים ולנורמות סופנו יהיה חורבן ואבדון. מכאן החשיבות העצומה של פעילות תמורה בישראל. ואני גאה להיות חלק ממנה

מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים... אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב ? מפני שהיתה בו שנאת חנם. (בבלי, יומא, ד"ט, ע"א)